יונה ונערה
יש לי יחסים עם יונה. אין לה שם ואני אפילו לא יודעת אם בלהקה גדולה של יונים אדע לזהות דווקא אותה. הכול התחיל לפני כארבעה חודשים. אבל קודם הקדמה קטנה - אני מאד אוהבת ציפורים. יש לי העדפה לסוגים מסוימים. הכי אני אוהבת שלדגים. יונים אף פעם לא אהבתי. היו לי הרבה סטריאוטיפים לגביהן. חשבתי שהן לא חכמות, שהן מציקניות, שהן לא לומדות מהניסיון ושהן מלכלכות. פעם, בבית הקודם שלי, נעמדה יונה מעבר לחלון הסגור. התבוננתי בה בתשומת לב ואז ראיתי, לזוועתי, תולעת יוצאת מבין מחסה כנפיה ושבה חזרה למסתור הכנפיים בצידה השני של היונה. מאז, כל פעם שאני רואה יונים אני נזכרת בתולעת.
אז לפני ארבעה חודשים התחיל מאבק ביני לבין היונה, שנכנה אותה בשם מקורי – יונה. יונה הייתה נחושה להקים קן באחד העציצים שלי. מכיוון שיונה היא יצור לא ממש מתוחכם היא לא הצליחה להסתיר את כוונותיה. בכל פעם שראיתי אותה חגה ובודקת ספוטים יצאתי החוצה בריצה בקולות קרב אינדיאנים והברחתי אותה. יונה לא התרשמה. היא ידעה שאני לא כל הזמן בבית ושבכלל בני אדם הם יצורים די נרפים יחסית ליונים. אחרי מאבק של שבוע מצאה יונה פינה בעציץ עם גישה מעט נסתרת. כשגיליתי אותה כבר דגרה מעדנות על שתי ביצים. הדילמה המוסרית שלי הייתה קצרה. נכון, יונים מביאות כינים ותולעים, אבל מה זה מול פלא הבריאה. אז נסבול קצת.
כמו רוב מערכות היחסים גם התפתחות היחסים ביננו הייתה איטית עם נסיגות ועם עליות. לפעמים שכחתי שהיא שם וחלפתי על פני העציץ ואז יונה פרחה ממנו בבהילות כל עוד נשמתה בה, מרפרפת בכבדות בכנפיה סנטימטר מפני. מבהיל למדי מצד אחד אבל מצד שני מאפשר סוף סוף הצצה מקרוב על הקורה בקן. וכן, יום אחד זה קרה. ראיתי שם גוזל צהוב שחור עם מקור גדול שחור נשען בכבדות על ביצה שלא התבקעה. מאז ערכתי אצלו ביקור יומי. ראיתי אותו מתחזק. ראיתי שאחיו מסרב לבקוע מן הביצה וכך הופך את יוני לבן יחיד. התעוררו בי רגשות אימהיים או אולי טרום סבתאיים.
ואז נסעתי לחו"ל. כשחזרתי הקן היה ריק. לא יונה, לא יוני. רק ביצה אחת שלא התבקעה. אני לא יודעת מה קרה. בתחושה שלי יוני לא היה בשל עדיין לחיים עצמאיים. יכול להיות שקרה משהו נורא. אני לא יודעת ולעולם לא אדע. יונה ממשיכה להגיע. היא לא נכנסת לעציץ. היא עומדת על המעקה, יורדת לרצפה, משוטטת במרפסת קרוב אלי ואני מרגישה שהיא מרגישה שזה קצת גם הבית שלה. את הביצה שלא התבקעה השארתי בעציץ. אני מרגישה שזו צריכה להישאר הטריטוריה של יונה ואני לא נוגעת בה. מה שבטוח - נרפאתי מהסטריאוטיפים שלי ותודות ליונה וליוני אני אפילו עכשיו קצת מחבבת יונים.
ומה יונג היה אומר על זה?
טוב, הגזמתי! לא על כל דבר יונג היה מגיב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה