מה יונג היה אומר על זה?
פוסט ראשון בבלוג החדש. זמן מצוין להרהר בזהות שלי. קראתי לבלוג "מה יונג היה אומר על זה?" אז בטח הבנתם כבר שאני פסיכותרפיסטית יונגיאנית. אני גם ביבליותרפיסטית. כשאני חושבת על זה מדובר בשני מחוזות לא מוכרים של הטיפול בנפש – פסיכותרפיה יונגיאנית וביבליותרפיה. אז מצד אחד אני מרגישה שבלוג הוא במה לביטוי אישי וייחודי ומצד שני לא יכולה להשתחרר מכך, שזה גם כנראה מעין שליחות להפוך את המחוזות הללו למוכרים יותר. אז כמה מילים של היכרות אישית לפני שנצלול לעולם האסוציאציות שלי: נשואה, שני ילדים, בעלת קליניקה בהרצליה, מנחה קבוצות ביבליותרפיה, קצת כותבת, הרבה מתלבטת, חיה.
אתמול בחרתי להשתתף במפגש הכרות בן שעתיים עם טיפול בתנועה. לא שלא נגעתי בעבר בנגיעות קלות בעולם הטיפול בתנועה, אבל תמיד זה היה במסגרת כנס מקצועי או לימודים. הפעם בחרתי מרצוני החופשי להשתתף. ואל יקל הדבר בעיניכם. תנועה היא לא מדיום טבעי עבורי. אני בן אדם של מילים. מילים נוטות להישמע לי. זה לא תמיד הולך בקלות. לפעמים יש מאבק, אבל לרוב אני מנצחת לפחות בנקודות.
אתמול לא הייתי באזור הנוחות שלי וזה אנדרסטייטמנט. המוסיקה רק החלה להישמע, רק התחלנו לזוז בצעדים מהוססים וכבר הפתעה -דמעה קטנה וסוררת. אני מתחילה להבין - משהו אחר, מפתיע קורה כאן. כשהמוסיקה התגברה, כשהקצב הפך להיות סוער, כשהתנועה בחדר הפכה אינטנסיבית כך גם הפכו הרגשות לכאוטיים ומייסרים. כמו פוסט ראשון בבלוג חדש, כך תנועות חדשות במרחב לא מוכר זרקו אותי לשאלות זהות. איזו ילדה הייתי? מתי הרגשתי חופש בתנועה? איזה אזורים קל לי להזיז ובאילו מתקשה ומה זה אומר עלי?
וחשבתי שזו פעם ראשונה שאני מצליחה באמת להזדהות עם מי שמשתתף בסדנאות ביבליותרפיה ומתקשה עם הכתיבה. ידעתי שלא קל להיות באזור שאינו האזור הטבעי שלך, אבל לא ידעתי עד כמה. אני גם מבינה עכשיו כמה חשוב להיות שם ולחזור לבקר שם. מסתבר שרק בתנאים האלו מצליח להתנסח לנו משהו שהצלחנו לעקוף רוב חיינו. אני נזכרת במטופלת שחיברה משפט ממגנטים שעליהם היו מילים. היא בחרה מתוך עשרות מגנטים ארבע מילים וחיברה מהם משפט – "רוצה אהבה ותשומת לב". לרשותה עמדו במהלך הטיפול אלפי מילים, אבל היא לא הצליחה עד היום להגיד את המשפט הזה. גם לרשותי עמדו עד אתמול אלפי תנועות, אבל רק אתמול הצלחתי לנסח משהו חדש לעצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה