אני רואה שמשקים פה את הצמחים
"אני רואה שמשקים פה את הצמחים". את זה היא אומרת לי אחרי חודש טיפול. בכל שבוע היא נכנסת, אומרת שלום ותוך כדי שהיא מתכופפת לעבר הכורסא, היא ממששת את האדמה בעציץ. לא אומרת דבר. תמיד העציץ קצת לח. לא בזכותי, אני חייבת לציין. מישהו עלום שם מקפיד להשקות את העציצים בתחנה.
כנרת הייתה בת ארבעים ושתיים, מוזיקאית חובבת וזבנית בחנות בגדים. היא הגיעה לתחנה בעקבות אונס שחוותה בנערותה וקשיים בזוגיות. אישה נאה סתורת שיער, לבושה ברישול, תמיד באדום או בגווני אדום. "תראי, אני לא בטוחה שאת המטפלת הנכונה בשבילי", היא פותחת. "אני מעוניינת במטפלת הרבה יותר מנוסה. אני מקרה קשה ואני צריכה מטפלת תותחית על." משהו בי מתחיל להתכווץ, אבל אני נושמת כסדרי, נזכרת בהצלחה בהנחיות שקיבלתי במדיטציה. אני מציעה לה שננסה, שנתחיל ומבטיחה לה שאם לא הייתי בטוחה ביכולתי להציע לה טיפול מקצועי, הייתי מעבירה אותה למטפלת אחרת. אני מציגה את עצמי וכנרת באחת נדלקת: " אז את גם ביבליותרפיסטית. למה לא אמרת? ישר הייתי מקבלת אותך. אני לא רק מלחינה אני גם כותבת שירים והוצאתי ספר שירה. בפעם הבאה אביא לך."
השירים הופכים להיות במוקד החלק הראשון של הטיפול. לעיתים היא מביאה שירים שכתבה בבית ולעיתים היא כותבת תוך כדי הטיפול. משבוע לשבוע הופכת הופעתה להיות מוקפדת יותר. לאחר שלושה חודשים כנרת מגיעה לבושה בג'ינס כחול ובחולצת תכלת. השינוי מפעים. כל כך התרגלתי לראות אותה באדום. צבעים חדשים נכנסים לחייה. לפני שכנרת נכנסת לחדר הטיפולים, גם אני נהיית, להפתעתי, מודעת לבחירת הצבעים של הבגדים שלי.
השירים סוערים בתוכה. גם חיי האהבה שלה סוערים ומלאי תהפוכות. היא גרושה ומחפשת זוגיות, בכל מקום. יחסיה עם בנה המתבגר רצופים משברים. כנרת מתקשרת אלי בין הפגישות ומדווחת על דרמות ותהפוכות. תשובתי אחת – נדבר בטיפול. אני מבינה שהיא מבקשת גבולות ויציבות. לאט לאט פוחתים הטלפונים וגם הדרמות.
בהדרגה מפסיקה כנרת להביא שירים. מה שקורה אתה במציאות תופס עתה נפח גדול מהזמן בפגישות. אנחנו נוגעות בילדותה, בדמויות הוריה ובקשיי התקשורת איתם. אנחנו גם נוגעות בטראומה המינית לאט ובזהירות. חוטים זעירים נקשרים בין ילדותה ונעוריה המיוסרים למציאות חייה כיום. הפגישות עוסקות כעת באנקדוטות מחייה ובניתוח תגובותיה. כנרת מתחילה לקרוא ספרי פסיכולוגיה ועולם חדש ומובן יותר נפרש לעיניה. היא מתחילה להלחין שירים חדשים, שונים. חיצוניותה משתנה דרמטית. היא צובעת את שערה, קונה בגדים בצבעים שונים ומתחילה לעבוד כמפעילת חוגי מוסיקה.
עוברות שנתיים. לכנרת זוגיות חדשה. יחסיה עם בנה עדיין יודעים עליות ומורדות, אבל כנרת משדרת שלווה. נראה כאילו עמוד שדרה חדש, יציב וגמיש גם יחד, אוחז את גופה. תהליך הפרידה מהטיפול הוא ארוך ורצוף רגשות עזים. בפגישה האחרונה כנרת משמיע לי שיר שכתבה במיוחד לאירוע – "הייתי אדומה" היא קוראת לו.
ומה יונג היה אומר על זה?
"פגישה בין שני אנשים כמוה כשני חומרים כימיים הבאים במגע זה עם זה; אם ישנה תגובה, שניהם עוברים תהליכים של השתנות." קארל יונג
http://daphnashalem.wixsite.com/psychotherapy
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה