פנים וחוץ

פנים וחוץ

לפעמים יש אספקטים בסיסיים של חיינו, שעד שהם לא מתייצבים בפנינו עם שלטים גדולים, שמצהירים "אנחנו כאן", אנחנו לא שמים לב אליהם. "פנים וחוץ" הם מין אספקט כזה. מתמזל מזלי מדי פעם ויש לי חצי יום פנוי בבית, שש – שבע שעות שהן רק שלי. אני יכולה לכתוב, ללמוד, לקרוא (טוב...גם לעשות כביסה וכלים).
אז אני צוללת לתוך החומר וחושבת גם מחשבות פילוסופיות ועולות וצצות אמיתות חיי ונדחפות בסדקים שבין המשימות. ואז אני מרגישה קשת רחבה של רגשות החל מסיפוק דרך רוגע ועד בדידות ותסכול. וכל רגש מתייצב לפני ומציג את עצמו כאילו הוא האמת ואין בלתה. לשאר הרגשות נשאר אז רק להתייצב בזהירות בשוליים כסרח עודף רגשי. כל זה עד חילופי המשמרות, שאז רגש אחר מצליח להגיע לפרונט ושולח את חבריו האחרים לשוליים.

כשמסתיימות שעות החסד ואני יוצאת לעולם אל החוץ, נכנסת למכונית ונוסעת לאנשהו – אז זה קורה. הכל מתחיל להיכנס לפרופורציה. אני עם עולמי הפנימי השתלטן מתחברים עם הקונטקסט – חורף, אוויר רענן, עצים נעים ברוח, ילדים חוזרים מבית הספר, פועלים מתקנים שלט שנפל, שיר ברדיו. אני בעצם חלק, אני כמו כולם. כולם – אדם, חיה, צומח ודומם, חיים כמוני את החיים בדרכם שלהם. ואז הרגש שאתו יצאתי מהבית זז קצת הצידה, מזמין את חבריו הרגשות האחרים, שנחו בשוליים, להצטרף אליו לקדמת הבמה. החברותא שלהם מאפשרת לי חיבור לעולם ברמה אחרת. לפעמים אני חושבת שיש לי וגם לאחרים שני חדרי טיפולים עצמיים, שלכל אחד מהם סטינג שונה: פנים וחוץ. בכל אחד מהם אנחנו משיגים הישגים טיפוליים אחרים. חדר טיפול הפנים מתנהל בסגנון דינמי. חדר טיפול החוץ מתנהל בסגנון בודהיסטי. כשהם משתפים פעולה יש להם פוטנציאל להיות צוות טיפולי מנצח.

ומה יונג היה אומר על זה?

"חשוב להחזיק סוד, תחושה מקדימה לדברים שאינם ידועים. זה ממלא את החיים במשהו על – אישי, משהו נומינוזי. מי שמעולם לא חווה זאת החמיץ משהו חשוב. על האדם לחוש שהוא חי בעולם שבמובנים רבים יש בו מסתורין; שקורים דברים ואף נחווים דברים שנותרים חסרי פשר; שלא כל דבר שקורה ניתן לצפותו מראש. הבלתי צפוי והבלתי יאומן הם חלק מעולמנו. רק עמם החיים שלמים. עבורי היה העולם תמיד אינסופי ובלתי נתפס."
קרל יונג