שורלה
שורלה הגיעה אלי בחשש רב. אני הייתי "החילונית". היא הייתה "החרדית". איך זה יעבוד לא ידענו שתינו. את המפגש הראשון הקדישה שורלה לפירוט הסיבות שהביאו אותה לטיפול. כל כמה דקות היא טרחה לציין שזו הבעיה הפרטית שלה ושזה לא מייצג את המגזר החרדי. אחרי כל תלונה גם הוסיפה שכך הקב"ה רוצה ושהיא צריכה לקבל את המצב ללא תלונות.
 |
| טיפול במגזר החרדי |
הסיפור של שורלה שהחל להיפרש במפגש הזה ובמפגשים הבאים היה קשה מנשוא ולא אפרט אותו כאן. עברנו דרך של שנה וחצי עם מהמורות והצלחות. כשאני נזכרת בשורלה אני בעיקר זוכרת את מפגש העולמות. איך גיששנו זו אצל זו אחר נקודות אחיזה אנושיות כמו בקיר טיפוס - מייצבים רגל אחת מנסים לאחוז ביד בגבשושית אחרת ובעיקר מתקדמים לאט ובזהירות.
קנקן מים וכוסות ניצבו על השולחן. אני שולחת את ידי לאחוז בכוס המים ולשתות. שורלה מלווה במבטה כל זיע ולפני שאני מספיקה לשתות היא אומרת:
"אצלנו נהוג לברך לפני שתיית כוס מים וגם אחרי כן. תרצי שאברך?"
"בסדר"
אני אומרת.
שורלה מברכת.
למותר לציין שמרגע זה ואילך בכל הטיפול של שורלה אני שוקלת היטב מתי אלגום מהכוס. אני יודעת שברגע שארים את היד לאחוז בכוס, תעצור שורלה את שטף הדיבור ותברך. משהו ייקטע, משהו אחר ייכנס לטיפול. מסתבר שבלי כוונה משתתפת שורלה יחד איתי בהגדרת הסטינג. מדי פעם גם אני משתמשת בפרקי הזמן הקצרצרים הללו כדי ליצור מעברים בטיפול.
עם הזמן משתפת אותי שורלה בנבכי ובעינויי נפשה. כשהאינטימיות גוברת משתפת אותי שורלה גם בפנטזיות המיניות שלה. אני נותנת לגיטימציה לפנטזיות. הטיפול הרי סובב כולו על מתן חופש גובר והולך לשורלה לחשוב ולהרגיש. לאט לאט מגלה שורלה את הבסיס האוטוביוגראפי לפנטזיות ואת האקרובטיקה שנפשה מבצעת כדי לתת ביטוי לתכנים אסורים בחשיבה באמצעות פנטזיות וחלומות. למול עיניי מפתחת שורלה אמות מידה פרטיות ואישיות ששונות מאמות המידה האמוניות – קהילתיות – שונות אך לא סותרות.
שינויים רבים לא קורים במהלך החיים של שורלה. בעלה לא יודע כלל שהיא בטיפול. רוב הבעיות בחייה ממשיכות להעסיק אותה. אבל משהו קורה לה. שורלה מזדקפת. היא מצליחה יותר ויותר להפריד בין הבעיות לבין הדימוי העצמי שלה. באחת הפגישות אנחנו מדברות על העובדה שבחרה מטפלת חילונית.
"לא בחרתי" היא מדייקת: "לא הייתה במרכז מטפלת חרדית פנויה, אבל אני כל כך מרוצה שחילונית מטפלת בי. אצלך אני נחה. את נותנת לי להיות בלי עיין בוחנת. יותר מזה, אצלך אני מרגישה חרדית מבחירה. דווקא אחרי שאני נחה אני חוזרת לעולם שלי עם הרבה יותר כוח."
במשך שנה וחצי לא החמיצה שורלה פגישה אחת, גם לא יומיים לפני פסח. אנחנו נפרדות, לא כי הסתיים הטיפול אלא בשל אילוצים ביורוקרטיים. אני מביאה לשורלה שיר לפרידה. שורלה נותנת לי ספר תהילים קטן. "תקראי בו?"
היא שואלת.
"כן" אני עונה בבטחה כי אני יודעת שמבחינתי ספר תהילים יתקשר מכאן ואילך לשורלה ואעלעל בו כשאזכר בה.
אבל האמת היא שמדי פעם גם כוס מים מעלה לי את שורלה בזיכרון.
ומה יונג היה אומר על זה?
רות נצר במאמר על יונג ויחסו לדת אומרת:
"יונג סבר שהצורך להתמסר ולהיכלל בישות או בכוח מרכזי אחר הגדול מהאדם, כלומר גדול מהאני, הוא צורך קיומי. אבל מהו הגדול מהאני? הגדול מהאני כולל בו את כל מה שהוא מעבר לאני, את הלא-אני. מההיבט התאולוגי הלא-אני הוא העל-מודע, הלא-נודע האלוהי, כמו האל הנסתר-הנעלם, הרז, האינסוף הקבלי והמסתורין. מנקודת מבט של פסיכולוגיית המעמקים של יונג, קיימות שתי התייחסויות בסיסיות אפשריות ללא-אני שהוא תחום האלוהי בנפש. האחת המזהה אותו עם הלא-מודע הקולקטיבי, שהוא מאגר משותף כלל אנושי של דימויים, סמלים וחוויות, כעין נפש גדולה משותפת שמעבר לנפש האישית. האחרת מזהה אותו עם העצמי, שהוא כוליות הנפש, והוא גם השורש הרוחני-אלוהי שבגרעינה. אבל אלוהים כעצמי הוא ”רק“ אחד הארכיטיפים של הלא-מודע הקולקטיבי. אלא שארכיטיפ זה הוא בעל חשיבות מרכזית והוא מתייחס לשלמות וכוליות העצמי כאלוהי שבאדם. זה הפרדוקס של ממשות הנפש, כשהחלק הוא גם השלם. כמו שהעצמי הוא המרכז וגם ההיקף של הנפש."
מקסים, תודה!
השבמחק