יום שישי, 10 בפברואר 2017

תשישות החמלה אצל מטפלים Compassion Fatigue

תשישות החמלה Compassion Fatigue

המונח המקובל הוא תשישות החמלה.
ההרגשה היא של קנקן שמתמלא בעוד ועוד מים, שזולגים מכל צדדיו.
שמישהו יסגור כבר את הברז!
תשישות החמלה Compassion Fatigue

כשהילדים שלי היו בטירונות והייתה להם שעת ת"ש קצרצרה קיבלתי בטלפון בהזרקה את תמצית הקשיים הפיזיים, קשיי ההסתגלות, הגעגועים והאבל על הפרידה מחייהם הקודמים. כשסיימתי את השיחה הרגשתי שאבן כבדה הונחה בקרבי, חוסמת מעבר חמצן לאיברים ובאופן כללי יונקת מקרבי את לשד החיים. הילדים שלי לעומת זאת הרגישו ממש ממש טוב אחרי השיחה ונרדמו עם חיוך על מיטת המתכת באוהל.
ככה אני לפעמים מרגישה כשמסתיימת שעה טיפולית או מפגש של קבוצה, בהן עולים נושאים קשים וצריך להכיל את ההצפה ואחר כך לחזור להכיל גם את חיי האישיים ואת העניינים החשובים והפעוטים של היומיום. ואז, לא תמיד אני מצליחה להבין בזמן אמת מה אני באמת מרגישה. אני נזכרת בסיום של אחת הקבוצות המאתגרות הללו. אני מחפשת את המפתחות של הרכב, מפשפשת מותשת בתיק. לא מוצאת. מתיישבת על ספסל ליד הרכב. אני לא ממש מצליחה לפענח איך אני מרגישה, אבל אני מרגישה מוזר. מתחילה לפרוק את מה שבתיק – נרתיק משקפיים אחרי פנקס, ארנק אחרי מסטיק מעוך, חשבונית אחרי כדור אופטלגין עד שהמפתחות מואילות סוף סוף להציץ מתוך הריצ'רץ' הפנימי. אני מתניעה ויוצאת בדרכי הביתה. מזל שיש ווייז – מין מבוגר אחראי שמבין בדרכים ומנחה אותי בבטחה. אחרי כמה דקות הטלפון מצלצל והוא שואל –
"בא לך סרט?"
ומעולם, מעולם לא שמחתי כל כך על השאלה כמו עכשיו.
פתאום הבנתי מה אני באמת מרגישה ומה אני צריכה – ניקוי ראש: יש  ראש והוא מלא ועמוס וצריך לנקות, לסדר ובעיקר לאוורר.
אנחנו נפגשים בקולנוע. הקופאית אומרת שמהסרטים שיש עכשיו היא ממליצה על סרט המתח.
מתח? בטח, למה לא?
הרי כולם בסרט דמויות פיקטיביות. למה שאקח ללב את הבעיות שלהן ובוודאי שלא אהיה שרויה במתח בגללן.
חוטפים את האוטובוס, הגיבור נורה, המאפיה רודפת אחריו, אבל אני יושבת בקולנוע לוגמת לימונדה ומחייכת.

ומה יונג היה אומר על זה?


קארל גוסטב יונג האמין שהארכיטיפים עומדים בבסיס נפשנו. הארכיטיפים אף פעם לא מופיעים בצורתם הגולמית אלא בצורת קומפלקסים אישיים, שהם שילוב של הארכיטיפים עם התנסויות החיים. יונג דיבר על ארכיטיפ האב, האם, הגיבור, הנער, המורה, המרפא, הטריקסטר, הזקן החכם ועוד. כל אלו חלקים בתוך נפשנו, שנענים למעין קוד לא מודע שמפעיל אותם ואז אותנו. לכל ארכיטיפ יש קוטב שלילי וקוטב חיובי.  אז מה קורה כשאנחנו מתקרבים מידי לארכיטיפ? מה קורה כאשר אנחנו מזדהים איתו יתר על המידה? מאמינים שאנחנו רק הוא?
במצב זה אנחנו יוצאים מהאיזון ואז מופיעות תופעות כמו תשישות או יהירות או חד צדדיות או צדקנות או הרבה דברים אחרים.
כי האמת היא שאף פעם אנחנו לא רק מורים או רק הורים או רק קוסמים.
אנחנו תרכובות מורכבות וייחודיות של תפקידים ותכונות ונסיבות חיים.
אנחנו כולנו מיוחדים, ובעיקר אנחנו כל הזמן משתנים ואז לתרכובת יש כבר מרכיבים אחרים. כמו הסימפטומים של המטופלים, כך גם הסימפטומים של המטפלים הם בעצם מורי דרך עבורנו לבחון שוב את האיזון והרכב חומרי התרכובת ולהחזיר את המערכת לשיווי משקל.

אין תגובות:

פרסום תגובה