יום רביעי, 21 בדצמבר 2016

הסתרה בטיפול נפשי

מירב וענבל

מירב (שם בדוי) הגיעה אלי אחרי שסיימה טיפול אחר, שנמשך כחמש שנים. המטפלת הקודמת, הראשונה בחייה, שברה את ליבה. מירב, גבוהה ותמירה, לבושה בסגנון זרוק אך מוקפד מתיישבת בכורסא ומגוללת לפני לאט ובקושי רב את הסיפור.
הסתרה בטיפול

מירב גדלה בבית ספרטני ותחרותי. הוריה הרופאים לא העלו בדעתם אלא שתהייה רופאה. זה מעולם לא נאמר לה כי לא היה כלל צורך להגיד את זה. מירב נשמה את הידיעה הזו מאז שנולדה. לטיפול הקודם הגיעה בעיצומם של לימודי הרפואה. המטפלת עזרה לה להכיר את עצמה, להתחבר למה שהיא באמת רוצה ולבסוף תמכה בה כשליוותה אותה במעבר ללימודי תיאטרון ובגיהינום שהתפרץ בבית בעקבות כך. בכל התהליך הזה ליוותה ענבל (שם בדוי), חברתה ללימודי התיאטרון, את מירב בהקשבה ובמילה טובה. ענבל נראתה כמו תמונת ראי של מירב. בחורה נמוכה ובעלת עודף משקל קטן, מצחיקה וקולנית. מירב וענבל התחברו בעקבות חוש ההומור המפותח של שתיהן. במשך חודשיים אף גרה מירב אצל ענבל כשהיחסים עם ההורים עלו על שרטון. מירב וענבל היו אמורות להגיש עבודה סמינריונית יחד. מירב, שקיבלה בהפתעה ליום ההולדת כרטיס לחו"ל מחברתה שגרה בניו יורק, ביקשה ברגע האחרון מענבל שתגיש את העבודה בשם שתיהן והבטיחה לפצות אותה ולעשות את העבודה הסמינריונית השנייה לבד בשם שתיהן. ענבל הסכימה אבל מסיבות שונות הפיצוי לא הגיע ואת העבודה הסמינריונית השנייה עשתה כל אחת מהן בעצמה לבד.
היחסים בין החברות התקררו.  ענבל נקלעה למשבר, שכלל בנוסף לקושי בלימודים גם קשיים בזוגיות. ענבל פנתה ללא ידיעת מירב למטפלת של מירב. היא גם לא עדכנה את המטפלת שהיא מכירה את מירב, המטופלת הוותיקה שלה וכשהזכירה את חברתה, כינתה אותה בשם בדוי ושינתה כמה פרטים מזהים. כשרבו החיכוכים בין מירב לענבל "זכתה" המטפלת לשמוע על הקשיים בחברות משתי החברות גם יחד, מבלי לדעת שהיא שומעת את שני הצדדים ומטפלת בשני הצדדים גם יחד. בסופו של דבר התקשתה ענבל להסתיר את הסיפור וברגע של גילוי לב סיפרה למטפלת שמדובר במירב תוך שהיא משביעה אותה לא לספר למירב. המטפלת הסכימה.
שלושה חודשים אחרי כן, הגיעה תורה של המטפלת להישבר. לאחר חודשיים שבהם ענבל ומירב עסקו בטיפול בנושאים שונים, חזרו שתיהן לעסוק בחברות ביניהן. המטפלת התקשתה להתמודד עם ההסתרה וסיפרה על העניין למירב. מירב הרגישה שהשמיים נופלים. היא עזבה את הטיפול באותו יום. היא הרגישה שביום אחד היא מאבדת שני אנשים קרובים לה ונשארת לבדה בעולם. היא לא סלחה למטפלת על הבגידה באמון ולא סלחה לחברתה על החדירה בערמה למרחב האישי והפרטי שלה.
מירב מספרת לי את הסיפור ומתרווחת בכורסא ואז אומרת לי לאט ובהדגשה – אני פוסט טראומטית. באתי לטיפול אצלך אבל אין לי שום כוונה להיקשר. באתי לעבד את הטראומה ואז אני הולכת.

ומה יונג היה אומר על זה?

המטפלת שגרמה למרחב הטיפולי להיות מרחב לא בטוח לא פגעה רק בטיפול אלא פגעה גם בכל הטיפולים הבאים כי נפגע כאן מקום עמוק בנפשה של המטופלת.  בתוככי כל אחד מאתנו מצוי לו מרפא פנימי, שאנחנו רוצים וזקוקים להאמין בו כמבשר התקווה והמזור למכאובי החיים.  עדית אנקורי ברוחו של יונג אומרת: "על-פי התפיסה הפסיכואנליטית, דמות המטפל נבנית מהחוויות שהיו למטופל עם הדמויות המשמעותיות בחייו, קודם כל כמובן עם דמויות ההורים, וביחסים הטיפוליים הוא חווה מחדש יחסים קודמים ומשליך אותם על המטפל. עפ"י התפיסה היונגיאנית, המטופל משליך על המטפל גם ישות שאינה תלויה בחוויה שלו את דמויות הוריו. ישות זו קשורה לא רק לחוויות קודמות אלא אף לחוויות קדומות. על פי התפיסה היונגיאנית, קיימת בעומק הלא מודע שלנו ישות ארכיטיפית שהיא מעין סכום של החוויה האנושית לאורך הדורות את המרפא ואת הריפוי. זו תמצית ההוויה של דמות המדריך, המטפל, המרפא. המערך הטיפולי מעיר, או מעורר לא רק תכנים שקשורים לדמויות ממשיות מחיינו, אלא אף את הישות הזאת, שאפשר לקרוא לה המטפל הפנימי, או הסלף. הסלף הוא הארכיטיפ בנפשנו, שאחראי על ניסיונה של הנפש לרפא את עצמה מתוך כוחות הרפוי שאצורים בתוכה."

אין תגובות:

פרסום תגובה